<h1>ספר האסופות סימן קע"ד</h1>
<h2>דף מט.</h2>
כשיבא אדם לפדות את בנו הבכור בזמן הזה מצוה לפדותו בן שלשים יום, ואם עבר שלשים שלא פדאוהו, יפדהו כל זמן שירצה, ואם לא יפדהו יעמוד באיסורא. והאיך פודהו, מביאהו לפני הכהן ואומר לו אבי הבן, הא לך אלו דמים או מלבוש זה, או תכשיט זה, או ספר זה, ויהא בני פדוי ממך, ויתן ביד הכהן החמשה סלעים ומברך אבי הבן שתים ומאי מברך באיאמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, ושהחיינו ואחרי כן אם רוצה הכהן להחזיר קצת המעות או כלן, או שיתקן לו אבי הבן סעודה אחת, הרשות בידו, שמאחר שנתנם לכהן, הרשות ביד הכהן לעשות בהם כל חפצו, וכל דבר שיישר בעיני הכהן, יכול לפדות ממנו ברצון הכהן, אפילו בכוס של יין. תניא כך היה מנהגו של ר' טרפון, שהיה נוטל ומחזיר, ור' טרפון כהן הוה, כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי, לפיכך אם רצה הכהן ליתנו לו במתנה רשאי ומסקנא, והלכתא אין בנו פדוי אפילו לכשיתן, ובפרק קמא דקדושין [ו' ע"ב] מסקינן דהלכתא בכלהו קני, פי' מתנה על מנת להחזיר, בין במכר בין בפדיון הבן, בין בתרומה יצא ידי נתינה, בר מקדושי אשה, לפי שאין אשה נקנית בחלופין, המפריש פדיון בנו ואבדו, חייב באחריותו שנאמר [במדבר י"ח] יהיה לך, אך פדה תפדה. גרסי' בפרק קמא דקדושין [כ"ט ע"א] תנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וכו', אבל נשים פטורות, ויליף לה מקראי התם, וכל שהוא מצות האב על הבן, לעשות לבן, אם לא עשה אביו יעשה הוא בעצמו, והיכא דלא פרקיה אבוהי מיחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה, קרי ביה תיפדה, תנו רבנן מנין שאם היו לאדם ה' בנים מה' נשים שחייב לפדות את כולן, ת"ל [שמות י"ג] וכל בכור בניך תפדה.
<h2>דף נא:</h2>
כשיבא אדם לפדות את בנו הבכור בזמן הזה מצוה לפדותו בן שלשים יום, ואם עבר שלשים שלא פדאוהו, יפדהו כל זמן שירצה, ואם לא יפדהו יעמוד באיסורא. והאיך פודהו, מביאהו לפני הכהן ואומר לו אבי הבן, הא לך אלו דמים או מלבוש זה, או תכשיט זה, או ספר זה, ויהא בני פדוי ממך, ויתן ביד הכהן החמשה סלעים ומברך אבי הבן שתים ומאי מברך באיאמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, ושהחיינו ואחרי כן אם רוצה הכהן להחזיר קצת המעות או כלן, או שיתקן לו אבי הבן סעודה אחת, הרשות בידו, שמאחר שנתנם לכהן, הרשות ביד הכהן לעשות בהם כל חפצו, וכל דבר שיישר בעיני הכהן, יכול לפדות ממנו ברצון הכהן, אפילו בכוס של יין. תניא כך היה מנהגו של ר' טרפון, שהיה נוטל ומחזיר, ור' טרפון כהן הוה, כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי, לפיכך אם רצה הכהן ליתנו לו במתנה רשאי ומסקנא, והלכתא אין בנו פדוי אפילו לכשיתן, ובפרק קמא דקדושין [ו' ע"ב] מסקינן דהלכתא בכלהו קני, פי' מתנה על מנת להחזיר, בין במכר בין בפדיון הבן, בין בתרומה יצא ידי נתינה, בר מקדושי אשה, לפי שאין אשה נקנית בחלופין, המפריש פדיון בנו ואבדו, חייב באחריותו שנאמר [במדבר י"ח] יהיה לך, אך פדה תפדה. גרסי' בפרק קמא דקדושין [כ"ט ע"א] תנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וכו', אבל נשים פטורות, ויליף לה מקראי התם, וכל שהוא מצות האב על הבן, לעשות לבן, אם לא עשה אביו יעשה הוא בעצמו, והיכא דלא פרקיה אבוהי מיחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה, קרי ביה תיפדה, תנו רבנן מנין שאם היו לאדם ה' בנים מה' נשים שחייב לפדות את כולן, ת"ל [שמות י"ג] וכל בכור בניך תפדה.
